<h1>שבלי הלקט הקצר דין תשמישי ע"ז סימן ט'</h1>
<h2>דף נ.</h2>
פסק רבינו שמואל במסכת ע"ז בפרק ר' ישמעאל הני נרות של שעוה שמביאין דורון לע"ז ומדליקין בפניהם וכבן הגלח ומוכרן או נותנן לישראל, מותרין בהנאה, ממה נפשך, אי תקרובת ע"ז הוו אפילו בטול לא צריכות ומותרות בלא ביטול, ולא דמי לתקרובת ע"ז שעל המזבח ובתקרובת לא שייך בטול משום זבחי מתים דאין להם בטלה עולמית דהוקשו למת, ואם נוי ע"ז הם ולנוי מדליקין אותם שייך להם ביטול כע"ז עצמה, והרי כיון שכבן הגלח אין ביטול יותר מזה, דשוב אינם רוצים להדליקם לע"ז, אלא ליהנות מהן ולצורכו נטלן. וחתיכות של שעוה שנותנין לע"ז עצמה מותרין דאפילו נוי נמי ליכא, ותקרובת כעין פנים ליכא ואף אין הקדש לע"ז ולא צריכי בטול. וככרות שנותנין דורון מותרין בהנאה, שהרי אין מביאין אותם לע"ז אלא לגלחים ולכומרים, ותקרובת ע"ז לא הוו, לפי שאין מביאין דורון לע"ז להאכיל כדורות הראשונים. וכן כלי שקורין קאלישו אין משמשין בו לע"ז, אבל כלי מחתה שקורין אינצינצו אסור משום תשמישי ע"ז, וצריך ביטול משום שמקטירין בו לע"ז, ומכירותיו לא הוי בטול, דקיימא לן כרבנן דפליגי במתניתין, דתנן, מכרה או משכנה ר' אומר בטל, וחכ"א לא בטיל, והוא הדין למשמשי ע"ז דאינן בטילין בכך, וכן נראה לי.
וכן כתב בעל היראים, נרות המובאות שהדליקום לפני ע"ז, ושעווה המובאה וכיוצא בהן, לא הוו כעין פנים ושרו. וכן ראיתי בפי' רבותי דכעין פנים דזבח בעינן. אמר רב, מנין לתקרובת ע"ז שאינה בטלה עולמית, שנאמר, ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים, מה מת אין לו בטלה אף ע"ז אינה בטילה עולמית. ורבנו ישעיה פסק, הילכך, הסודרין ר"ל... בלע"ז שמשימין לפני ע"ז ועל גבי מזבח שלהן אעפ"י שדמות שתי וערב ארוג בהם שהוא סי' ע"ז, מותרין בביטול אם קרע הגוי מהן מעט. אבל אם באו שלימים ביד ישראל אין להם בטלה עולמית. והעששיות שדולקות לפני ע"ז הן תשמישי ע"ז ואין להם היתר אלא שיבטלום הגוי ויפגום בהם מעט. והפתילות של שעוה שדולקות לפני ע"ז הן תקרובת ע"ז ואין להם היתר עולמית. וכן נמי שמן שהוקרב להדליק ממנו לע"ז הן תקרובת ע"ז, ואין להם היתר עולמית. אבל אם היו מעות מונחות לפני ע"ז כגון אלו גוים שמתנדבים ומשימים אותם לפני ע"ז נויי ע"ז הן ואסורין בהנאה אעפ"י שהכומרים מחלקים אותם בניהם וגם הגוים על דעת כן משימים המעות שם, ומנדבין המעות כדי שיעשו מהן זיבול ושיתפרנסו כומרי ע"ז מהם. כיון ששמו אותם לפני ע"ז נעשו נויי ע"ז הן ואסורין בהנאה. וכן כל כלים שמשימים לנוי לפני ע"ז נויי ע"ז הן ואסורין, אבל אם נתנדבו לשם ע"ז ולא הושמו לפני ע"ז ולא הוקרב לפניה, הן מותרין שאין הקדש לע"ז. וכן נמי בגדי הכומרים שלובשים בעת תפלתם, תשמישי ע"ז נקראין ואסורין בהנאה עד שיבטלם הגוי.
רבינו יצחק השיב, בגדי המלתחה של כומרין שלובשים בשעה שהם עובדים לע"ז, לא ראינו שנוהגים בהם שום איסור להלוות עליהם. ורבינו שמואל ורבינו יעקב לא היו תופשים אותם לשם נויי ע"ז אלא כנויי הכומרים. והרוצה להחמיר יחמיר. וטוב להפריש מהן שמא ישארו ביד ישראל ויצטרך למוכרן וקרוב הדבר לעבור ולפני עור לא תתן מכשול. השיב ר' אביגדור כהן ז"ל, ספרים של גוים שנשארו ביד ישראל, זכור אני כי הר' אליעזר מוירונא ז"ל לא היה תופס בהן איסור למוכרן. אסור להלוות לצורך בנין ע"ז, או לצורך תכשיטיה, או לצורך משמשיה, וכ"ש למכור לה משמשין כגון גביעים ומחתות וספרים והשומע יצליח. השיב ר' אביגדור כהן ז"ל, ספרים של גוים, אין ראוי לקושרן חוץ מספרי הדיינין וסופרים, ואם חושש משום איבה כל מה שיכול להשמיט ישמיט.
